חוקרים מאמינים שקיים מתאם (קשר) משמעותי בין VO2max לבין גורמי מחזור הדם המרכזיים. כלומר, יכולת הגוף להעביר חמצן לשרירים הפעילים מוגבלת בעיקר על ידי תפקוד מערכת הלב וכלי הדם.
לכן, שיפור ה-VO2max והתאמות לפעילות גופנית הנובעות מאימון נובעים בעיקר מהסתגלות מערכת מחזור הדם המרכזית, שבה תפוקת הלב, הפרש החמצן העורקי-ורידי והיבטים המורמולוגיים של הדם הם הגורמים העיקריים.
הולוסקי (1984) סבר כי הסיבה העיקרית שספורטאי סיבולת עילית יש VO2max מצוין במיוחד היא שיש להם יכולת חזקה להעביר חמצן ממערכת הלב וכלי הדם לשרירים הפעילים.
כלומר, הוא התמקד בתפוקת הלב (הכמות הכוללת של הדם שהלב מזרים בדקה) כגורם משמעותי שמשפיע על צריכת החמצן.
אולם, מיטשל האמין שביינברידג' וחבריו הטילו ספק וטענו שההסבר של הולוסקי לא מספק תמונה שלמה, כי קיימת התעלמות מההשפעה החשובה של הפרש החמצן העורקי-ורידי על קליטת החמצן.
מה זה הפרש חמצן עורקי-ורידי?
זה ההבדל בכמות החמצן בין דם עשיר בחמצן המגיע מהלב לרקמות (עורקי) לבין דם עני בחמצן שחוזר אל הלב לאחר שנוצל (ורידי). ככל שהשרירים ׳משתמשים׳ ביותר חמצן, ההפרש הזה יגדל. לדוגמה- במנוחה רמת החמצן בעורקים (דם עשיר בחמצן המגיע מהלב לרקמות) היא 20 מ"ל חמצן לכל 100 מ"ל דם.
רמת החמצן בדם הוורידי (הדם שחוזר ללב אחרי שהשרירים השתמשו בו) היא 15 מ"ל חמצן לכל 100 מ"ל דם.
ההפרש (a-vO₂ difference) = 20 – 15 = 5 מ"ל חמצן לכל 100 מ"ל דם.
רוני פישמן – תזונאית קלינית ופיזיולוגית מאמץ.
כדי לשפר את החוויה אצלנו באתר, אנחנו משתמשים בקוקיז וכלי מדידה (גם של ספקים חיצוניים, כמו גוגל) לצרכי ניתוח ושיווק. אם אתם ממשיכים לגלוש – אתם מאשרים את השימוש. אפשר לקרוא עוד במדיניות הפרטיות.
