Anemia אנמיה –
אנמיה היא מצב שבו ישנן רמות נמוכות של המוגלובין בדם. אנמיה היא לא מחלה בפני עצמה אלא סימפטום של מצב רפואי אחר. רמות המוגלובין נמוכות מ-12 גר'/דל בנשים ומ-13 גר'/דל בגברים מוגדרות כאנמיה.
כאשר מדברים על סיווג סוגי אנמיה, משתמשים בשני קריטריונים עיקריים הקשורים למראה ולתכונות של תאי הדם האדומים:
כל אנמיה יכולה להיות מסווגת לפי הקריטריונים הללו. לדוגמה:
הסיווג הזה מסייע לרופאים לצמצם את האבחנה המבדלת ולכוון לסיבות האפשריות של האנמיה.
מדדים לסיווג האנמיה:
סוגי אנמיה:
Aplastic anemia אנמיה אפלסטית – סוג נדיר וחמור של אנמיה נורמוציטית-נורמוכרומית שבה מח העצם לא מייצר מספיק תאי דם מכל הסוגים. מאופיינת בחוסר בכדוריות דם לבנות, אדומות וטסיות. זהו מצב מסכן חיים הדורש טיפול מיידי.
Iron-deficiency anemia אנמיה מחוסר ברזל – הסוג הנפוץ ביותר של אנמיה בעולם, ומתפתחת כאשר הגוף חסר ברזל מספיק לייצור המוגלובין תקין. המאפיין הבולט שלה הוא כדוריות דם אדומות קטנות (מיקרוציטיות) ובהירות (היפוכרומיות). הסיבות העיקריות כוללות איבוד דם (במיוחד דימום ממושך במחזור החודשי, דימום ממערכת העיכול), צריכה לא מספקת של ברזל, ספיגה לקויה (כמו במחלת צליאק) או צרכים מוגברים (הריון, גדילה, פעילות ספורטיבית).
התסמינים כוללים עייפות כרונית, קוצר נשימה במאמץ, חיוורון, דופק מהיר ותשוקה לאכול קרח (פגימגוגיה).
Hemolytic anemia אנמיה המוליטית – מצב שבו כדוריות הדם האדומות נהרסות מהר בגוף. בתנאים רגילים, כדוריות הדם האדומות חיות כ-120 ימים, אך באנמיה המוליטית הן נהרסות הרבה לפני זמנן. כאשר קצב ההרס עולה על קצב הייצור של כדוריות חדשות במח העצם, רמות ההמוגלובין יורדות והאדם מפתח אנמיה.
אצל ספורטאים, במיוחד בענפי סיבולת וספורט עצים, ניתן לראות אנמיה המוליטית הנגרמת מפעילות גופנית. תופעה זו מכונה "המוליזה מכנית" או "אנמיה של ריצה". בזמן פעילות אינטנסיבית, במיוחד בריצה, כדוריות הדם האדומות עוברות טראומה מכנית בכפות הרגליים, האימפקט החוזר של כף הרגל על הקרקע גורם לשבירה פיזית של כדוריות הדם.
ספורטאים מפתחים הסתגלות פיזיולוגית לתופעה, ומח העצם מגביר את קצב ייצור כדוריות הדם כפיצוי. ההמוליזה אינה חמורה מספיק כדי לגרום לאנמיה קלינית משמעותית, אך היא עשויה להשפיע על ביצועים ולכן מצריכה תשומת לב, במיוחד בתקופות אימונים אינטנסיביים או בעת הכנה לתחרויות.
Macrocytic anemia אנמיה מאקרוציטית – מתאפיינת בכדוריות דם אדומות גדולות באופן חריג מהנורמה (MCV מעל 100 פמטוליטר). היא מתחלקת לשני סוגים עיקריים: מגלובלסטית, הנגרמת בעיקר מחסר בויטמין B12 או חומצה פולית הדרושים לסינתזה תקינה של DNA וחלוקת תאים. ולא-מגלובלסטית, הקשורה למחלות כבד, אלכוהוליזם או תרופות מסוימות.
החסר בויטמין B12 נובע לרוב מתזונה לקויה (במיוחד בטבעונים), חוסר בגורם פנימי בקיבה (אנמיה פרניציוזית), או מחלות במעי המפריעות לספיגה.
תסמינים כוללים עייפות, חולשה, סימפטומים נוירולוגיים (בחסר B12), חוסר תחושה בגפיים, בעיות שיווי משקל, ובמקרים חמורים – דמנציה.
Megaloblastic anemia אנמיה מגלובלסטית – תת-סוג מובהק של אנמיה מאקרוציטית, המאופיינת בנוכחות מגלובלסטים (תאי דם אדומים גדולים), לא בשלים ובעלי גרעין חריג במח העצם.
המאפיין המרכזי הוא חוסר סנכרון בין התפתחות הגרעין לציטופלסמה, כך שהגרעין נשאר בלתי בשל בעוד הציטופלסמה ממשיכה להתפתח.
מצב זה נגרם בעיקר מחסר בויטמין B12 (קובלמין) או חומצה פולית, שניהם חיוניים לסינתזת DNA תקינה ולחלוקת תאים. חסר חומצה פולית קשור לתזונה לקויה, אלכוהוליזם, הריון או תרופות מסוימות.
הטיפול מתמקד בתיקון החסר באמצעות זריקות או תוספים פומיים והתייחסות לגורם הבסיסי, כשהאבחון המוקדם קריטי למניעת נזק עצבי בלתי הפיך.
Microcytic anemia אנמיה מיקרוציטית – מתאפיינת בכדוריות דם אדומות קטנות מהנורמה (MCV מתחת ל-80 פמטוליטר), כאשר לרוב הן גם היפוכרומיות (בהירות יותר) עקב תכולת המוגלובין נמוכה. הסיבות העיקריות לאנמיה זו כוללות חסר בברזל (הסיבה הנפוצה ביותר בעולם), תלסמיה (הפרעה תורשתית בייצור שרשראות המוגלובין), אנמיה של מחלות כרוניות (דלקת ממושכת משבשת את מטבוליזם הברזל), ומצבים נדירים יותר כמו אנמיה סידרובלסטית.
תלסמיה ואנמיה מחסר ברזל נבדלות זו מזו בכך שבתלסמיה מדדי הברזל (פריטין, טרנספרין) תקינים והמצב לא משתפר עם תוספי ברזל.
הטיפול תלוי בסיבה, כאשר אנמיה מחסר ברזל מטופלת בתוספי ברזל, תלסמיה עשויה לדרוש עירויי דם או טיפולים לעידוד ייצור המוגלובין עוברי, ואנמיה של מחלות כרוניות מטופלת בעיקר דרך הטיפול במחלה הבסיסית.
Pernicious anemia אנמיה פרניציוזית – אנמיה מגלובלסטית ומאקרוציטית הנגרמת מחוסר ביכולת לספוג ויטמין B12 בשל חסר בגורם הפנימי בקיבה. זוהי מחלה אוטואימונית.
מדדי בדיקות דם:
Ferritin פריטין – חלבון המאחסן ברזל בתאים ומשחרר אותו בצורה מבוקרת כאשר הגוף זקוק לו. רמות הפריטין בדם משקפות את כמות הברזל המאוחסנת בגוף. רמות נמוכות מעידות על חוסר בברזל.
Hematocrit המטוקריט – אחוז הנפח של כדוריות הדם האדומות מתוך נפח הדם הכולל.
מודד את הנפח היחסי שתופסות כדוריות הדם האדומות מתוך נפח הדם הכולל, ומבוטא באחוזים.
למעשה, המטוקריט מספק מידע על כמות כדוריות הדם האדומות ביחס לנוזל הדם.
ערך תקין הוא כ-42-47% בגברים וכ-37-42% בנשים. ערכים נמוכים יכולים להצביע על אנמיה.
אימונים אירוביים סדירים מגדילים את נפח הפלסמה, מה שעשוי להוביל להפחתת ערכי המטוקריט (דילול פיזיולוגי). תופעה זו מכונה לעתים "אנמיה של הספורטאי", אך אינה אנמיה אמיתית אלא התאמה חיובית המשפרת את זרימת הדם.
Reticulocytosis רטיקולוציטוזיס – מצב המתאפיין בעלייה במספר הרטיקולוציטים (כדוריות דם אדומות צעירות) במחזור הדם. רטיקולוציטים הם תאי דם אדומים לא בשלים לחלוטין, המכילים עדיין שאריות RNA, והם משתחררים ממח העצם למחזור הדם כ-1-2 ימים לפני הפיכתם לכדוריות דם אדומות בוגרות. בתנאים רגילים, רטיקולוציטים מהווים כ-0.5-2.5% מסך כדוריות הדם האדומות, ועלייה מעל לטווח זה נחשבת לרטיקולוציטוזיס. מצב זה מהווה סמן חשוב לפעילות מח העצם ומעיד על תגובה פיזיולוגית נאותה לאנמיה – הגוף מגביר את ייצור כדוריות הדם האדומות בניסיון לפצות על המחסור.
רטיקולוציטוזיס נצפה לאחר דימום חריף, באנמיה המוליטית (הרס מוגבר של כדוריות דם), לאחר התחלת טיפול באנמיה מחסר ברזל/B12/חומצה פולית, או לאחר עירוי דם.
היעדר רטיקולוציטוזיס באנמיה מצביע על פגיעה ביכולת מח העצם להגביר ייצור תאים, כפי שקורה באנמיה אפלסטית או באנמיה מחוסר ברזל/B12 לפני תחילת הטיפול.
Total iron-binding capacity TIBC – מדד המצביע על כמות אתרי הקשירה הפנויים לברזל בחלבון הטרנספרין. ערך זה משקף את יכולת הדם לקשור ולהוביל ברזל.
Hemoglobin המוגלובין – חלבון הנמצא בכדוריות הדם האדומות ומכיל 4 קבוצות heme. תפקידו העיקרי הוא נשיאת חמצן מהריאות לרקמות הגוף ופינוי פחמן דו-חמצני מהרקמות לריאות.
Transferrin טרנספרין – חלבון בדם האחראי על קשירת והובלת ברזל לרקמות השונות בגוף. כל מולקולת טרנספרין יכולה לקשור שני אטומי ברזל.
Transferrin saturation רוויון טרנספרין – אחוז אתרי הקישור בטרנספרין שקשורים לברזל. ערך זה מחושב כיחס בין רמת הברזל בסרום ל-TIBC. מדד חשוב להערכת מצב הברזל בגוף.
Hemosiderin המוסידרין – חלבון המאחסן ברזל בתאים, בעיקר בכבד, בטחול ובמח העצם. זוהי אחת מצורות האחסון העיקריות של ברזל בגוף, בנוסף לפריטין.
Hepcidin הפסידין – הורמון המיוצר בכבד ואחראי על ויסות רמות הברזל בגוף. במצבי דלקת, רמות ההפסידין עולות ומונעות ספיגת ברזל במעי ושחרור ברזל ממאגרים.
כללי:
Heme iron/meat-fish-poultry factor – צורת הברזל הטבעית המצויה במזונות מן החי כמו בשר, דגים ועוף. ברזל מסוג heme נספג טוב יותר בגוף מאשר ברזל שאינו מסוג הם.
זאת אחת הסיבות הנפוצות שצמחונים עלולים לסבול מאנמיה.
Non heme iron ברזל שאינו הם – צורת הברזל הנמצאת במזונות צמחיים כמו קטניות, דגנים, ירקות ופירות. ברזל זה נספג פחות טוב בגוף בהשוואה לברזל מסוג הם.
Hemochromatosis המוכרומטוזיס – הפרעה תורשתית המאופיינת בספיגת יתר של ברזל במערכת העיכול וצבירתו ברקמות ואיברים שונים, במיוחד בכבד.
מצב זה יכול להוביל לנזק ברקמות ולפגיעה בתפקוד האיברים.
Intrinsic factor IF גורם פנימי – גליקופרוטאין המופרש על ידי תאים בדופן הקיבה וחיוני לספיגת ויטמין B12. חסר בגורם זה יוביל לאנמיה פרניציוזית.
Sickle cell anemia SCA אנמיה חרמשית – מחלה תורשתית שבה המוגלובין לא תקין גורם לעיוות של כדוריות הדם האדומות לצורת חרמש. תאים אלו נוטים להיהרס מהר יותר ולהיתקע בכלי דם קטנים.
Thalassemia תלסמיה – קבוצת הפרעות תורשתיות המשפיעות על ייצור ההמוגלובין. מתאפיינת באנמיה מיקרוציטית ובהרס מוגבר של תאי דם אדומים.
Koilonychia ציפורניים כפיות – מצב שבו הציפורניים הופכות דקות, שבריריות ובעלות צורה קעורה, דמוית כף. זהו סימן אופייני לאנמיה מחוסר ברזל ממושכת.
Pagophagia פאגופגיה – התשוקה לאכול קרח. זהו סימפטום מוכר של אנמיה מחוסר ברזל, אך הסיבה המדויקת אינה ברורה לחלוטין.
רוני פישמן – תזונאית קלינית ופיזיולוגית מאמץ.
כדי לשפר את החוויה אצלנו באתר, אנחנו משתמשים בקוקיז וכלי מדידה (גם של ספקים חיצוניים, כמו גוגל) לצרכי ניתוח ושיווק. אם אתם ממשיכים לגלוש – אתם מאשרים את השימוש. אפשר לקרוא עוד במדיניות הפרטיות.
