פתאום אתם מרגישים עייפים, חלשים, לא מצליחים לחזור לעצמכם אחרי אימונים? מחלת הנשיקה היא אחת האשמות המיידיות – אבל היא לא תמיד ה”פושעת”. בסדרת המאמרים הזו נלמד מהי המחלה, איך מאבחנים אותה, כיצד היא משפיעה על הביצועים, ואיך אפשר להקטין את הסיכוי להידבק.
מחלת הנשיקה אינה מחלה קלה או נעימה. היא גורמת לכאבי גרון, חום ותשישות, ודורשת תקופת החלמה ארוכה כדי להימנע מסיכונים – כמו קרע בטחול.
זהו הכינוי העממי למחלה הנקראת מונונוקליוזיס, שנגרמת לרוב על־ידי נגיף ה־EBV (וירוס אפשטיין־בר), אך לעיתים גם מנגיפים אחרים כמו CMV (ציטומגלווירוס).
השם "מונונוקליוזיס" מתאר מצב שבו יש עלייה בכמות תאי דם לבנים בעלי גרעין יחיד – לימפוציטים ומונוציטים. אחד המאפיינים הבולטים הוא הופעת לימפוציטים בלתי שגרתיים – תאים גדולים עם גרעין לא סדיר וציטופלסמה רחבה – שניתן לזהות בבדיקת דם תחת מיקרוסקופ. מאפיין זה תועד עוד לפני שזוהה הגורם הנגיפי למחלה, והוא היה הבסיס לשם שניתן לה.
נגיף ה־EBV, הגורם לכ־85-90% ממקרי המונונוקליוזיס, זוהה לראשונה בדגימות מגידולים סרטניים שנלקחו מילדים באוגנדה.
זהו הווירוס הראשון שזוהה כבעל פוטנציאל אונקוגני – כלומר, נגיף שיכול לגרום לסרטן.
בהמשך, נקשר EBV גם למחלת המונונוקליוזיס הזיהומית, וכן נמצא קשור למגוון רחב של מחלות נוספות, ביניהן סוגי סרטן שונים (כמו לימפומת בורקיט, קרצינומה של הלוע האפי) ומחלות אוטואימוניות מסוימות.
למרות כל הקורלציות המבהילות, כ־90% מהאוכלוסייה הבוגרת נדבקו במהלך חייהם ב־EBV, אך רק כ־10-20% מהם פיתחו תסמינים של מחלת הנשיקה בעת ההדבקה הראשונית.
מרבית ההידבקויות מתרחשות בילדות או בגיל ההתבגרות. לכן, אם עברתם את גיל 24 – יש סיכוי לא רע שכבר נדבקתם, אולי אפילו בלי לדעת.
במילים אחרות – ברוב המקרים, הידבקות ב־EBV אינה מובילה למחלה סימפטומטית.
יש לכך כמה סיבות עיקריות:
כאשר אדם צעיר ובריא מתלונן על עייפות מתמשכת וחולשה, מחלת הנשיקה היא אחת האפשרויות הראשונות שעולות לרופא – בעיקר משום שהיא זכורה מהנעורים ומוכרת לציבור. בפועל, לא פעם מדובר באזעקת שווא, ויש עוד אינספור סיבות לעייפות, אך השם נשאר חקוק בתודעה.
הנגיף עובר ברוק – ומכאן שמו העממי. במקומות שבהם מקובל לשתף בקבוקי שתייה או לקיים מגע אינטימי, שיעורי ההדבקה עולים.
בקולג'ים בארה״ב, למשל, מדווחת עלייה חדה בשכיחות המונונוקליוזיס, בין היתר עקב שיתוף בקבוקי אלכוהול והתנסויות מיניות.
גם בקרב ספורטאים קיימת נטייה דומה: שיתוף בקבוקי מים ואיזוטוני, יריקות "חברתיות" בצדי המגרש, וחוסר הקפדה על היגיינה אישית – כל אלה עלולים לחשוף להדבקה.
לכן, דווקא בקבוצות ספורט תחרותי, חשוב להדגיש הקפדה על היגיינה בסיסית כצעד מניעתי.
אולי הסיבה המשמעותית ביותר – המוניטין השלילי של המחלה בכל הקשור לכושר וביצועים.
בסרט דוקומנטרי שיצא לאחרונה, רוכב האופניים מארק קוונדיש שיתף בקשיים שחווה בעקבות ההדבקה ובהשפעה הקשה על הביצועים שלו.
חשוב לזכור שמדובר במקרה קיצוני וחריג, ולעיתים קרובות – גם כשמאבחנים מונונוקליוזיס – האבחנה אינה מדויקת (על כך נדבר בחלק הבא).
https://www.netflix.com/il/title/81568626
Daniel Cole / AP file
אם אתם ספורטאים ומרגישים ירידה בביצועים – עייפות לא מוסברת, קושי להתאושש מאימונים, ירידה במהירות או בסיבולת – זה לא בהכרח אומר שנדבקתם במחלת הנשיקה.
אמנם מונונוקליוזיס נמצא בראש רשימת החשדות, בעיקר בקרב צעירים, אך קיימים עוד גורמים רבים שיכולים להסביר את המצב.
חסרים תזונתיים (ברזל, ויטמין B12, ויטמין D)
העמסת יתר באימונים (Overtraining)
חוסר שינה
עומס רגשי או נפשי
שינויים הורמונליים
התייבשות
שעמום מנטלי או אובדן מוטיבציה
לעיתים הגוף פשוט מאותת שהוא זקוק למנוחה – ואנחנו מפרשים זאת כבעיה רפואית.
עייפות גופנית לא תמיד מצביעה על מחלה – אבל היא תמיד איתות שצריך להקשיב לו.
אם התחושה נמשכת יותר מכמה ימים, מומלץ לפנות לרופא ספורט, לבצע בדיקות דם בסיסיות, ולבחון את ההיבטים הפיזיים והנפשיים של העומס.
לעיתים שינוי קטן בתזונה, בשגרת האימונים או באורח החיים – יכול לעשות הבדל גדול.
בחלק הבא נרחיב על תהליך האבחון של מחלת הנשיקה, מתי כן נחשוד בה, ומהם הסיכונים המיוחדים לספורטאים שנדבקים במחלה.
כדי לשפר את החוויה אצלנו באתר, אנחנו משתמשים בקוקיז וכלי מדידה (גם של ספקים חיצוניים, כמו גוגל) לצרכי ניתוח ושיווק. אם אתם ממשיכים לגלוש – אתם מאשרים את השימוש. אפשר לקרוא עוד במדיניות הפרטיות.
